דקר הסלעים-לדקר הסלעים יש שמות עממים כמו לוקוס סלע או דאור הוא הדקר הידוע ביותר בים התיכון ובחופי צפון
אפריקה
הנחשב לדג מאכל מבוקש ביותר ומהמשובחים בים התיכון. לוקוס הוא דג כשר בעל קשקשים. בשל כך סובל מדיג יתר
ונמצא בסכנת הכחדה.
לדקר הסלעים יש גוף ופה גדול, סנפיר ארוך וזנב מעוגל. צבעו נע בין חום לירוק, בהתאם לעונה ולגיל - בצעירותו צבעו
ירוק ובבגרותו נהפך חום עם נקודות צהובות וגחון צהבהב. יש לו שלושה קוצים חזקים בסנפיר הגב. הגודל השכיח הוא בין
50 ל-100 ס"מ, ומשקלו בין 3 ל-10 ק"ג, אך ישנם דגים השוקלים יותר מ-40 ק"ג, ובאורך העולה על 150 ס"מ.
דקר הסלעים נמצא בים התיכון, בחוף המערבי של אפריקה ובחופי ברזיל. דקר הסלעים הוא דג מתבודד הנוטה לחיות
בסלעים, בעומק של בין 8 עד 300 מטרים, אולם לא נפוץ מעבר לעומק 60 מטר. לרוב הצעירים נמצאים במים רדודים
יותר, והבוגרים בעומק. הוא יאכלס מערה או כוך בעלת שתי יציאות או יותר שאותה יהפוך למשכנו, ויאמץ כוכים נוספים
בסביבתו כמפלט זמני והגנה. פתח הכוך יהיה גדול במעט מגופו כדי למנוע כניסת דגים גדולים יותר. במקרה של התקפות
נשיכה מטורפים או כוח אחר שיופעל עליו כדי להוציא אותו מהכוך כדוגמת דייגים, דקר הסלעים יפער את פיו ויפרוש את
שלושת הקוצים בסנפיר הגבי כדי לנעול עצמו אל תוך סלע הכוך. דקר הסלעים הוא דג טורף הידוע כרעבתן האורב לטרפו,
ומהטורפים העיקריים בים התיכון. ניזון בעיקר מדגים אחרים סרטנים חסילונים דיונונים תמנונים.
כל דגי דקר הסלעים בוקעים מהביצה ומתבגרים כנקבות ובשלב מאוחר יותר של חייהם חלקם ישנו את מינם לזכרים
בתהליך הנקרא דיכוגימיה. במימי תוניס נקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 5 שנים כשחלקם ישנו את מינם לזכרים בגיל 9
עד 16 שנה. בברזיל 50% מהנקבות יגיעו לבגרות מינית באורך של כ-47 ס"מ, כשהנקבות הגדולות ביותר מגיעות לאורך
79 ס"מ ואורכם של הזכרים הקטנים ביותר עומד על כ-80 ס"מ. היחס בן הזכרים הפעילים מינית לנקבות בוגרות עומד על
1:7. פעילות מינית תחל באביב והשרצות יחלו בתחילת הקיץ. שלא בעונת הרביה זכרים דומיננטיים יפגינו התנהגות
טריטורילית אגרסיבית כלפי זכרים שכנים ונקבות קטנות יותר.
דקר הסלעים נחשב מבין דגי המאכל הטעימים והמשובחים ביותר בים. בספרדית קיימת האמרה: "מהים דקר הסלע
ומהאדמה הטָלֶה. אוכלוסיית דקר הסלעים סובלת מדגת יתר כשדייג מסחרי מהווה את האיום המרכזי. קצב הגדילה האיטי
של הדג וסגנון הריבוי המורכב שלו לא מאפשרים לו להתמודד עם לחצי הדייג המסיבים. דיג באמצעות רובי דיג וחניתות
הייתה השיטה העיקרית לתפיסת הדג בצרפת ובמקומות אחרים, בשיטת דיג זו לדג כמעט ואין סיכוי להימלט בשל אופיו
והתנהגותו הטריטוריאלית. שיטה זו מהווה כיום סיכון משמעותי נוסף על אוכלוסיית המתבגרים. שיטת דיג זו נאסרה בחוק
בצרפת למשך 10 שנים וכתוצאה במספר שמורות ימיות האוכלוסייה התבססה מחדש. כיום דקר הסלעים נמצא בסכנת
הכחדה.
סריול אטלנטי-סריול אטלנטי הוא סוג של דג טורף. שמו המקובל אצל הדייגים בישראל הוא אינטיאס.
האינטיאס הוא דג הנודד בעקבות הזרמים המשתנים והטמפרטורה המשתנה שלהם.
האינטיאס הוא קרוב משפחה של הצנינתן והפומפנו. משקלו המרבי הוא 80 ק"ג ואורכו כ-2 מטרים. הוא ניזון ממספר סוגי
דיונונים דגים וסרטנים. חי בקרבת ריפים אוניות טבועות משטחים סלעיים גרוטאות וכן משטחים חוליים שלאורכם הוא
נודד.
סריול אטלנטי בדרך כלל שוחה בחלק העליון של מים בים קרוב לפני המים.
דייגים מאוד אוהבים את בשרו של האינטיאס,זהו דג כשר בעל קשקשים.
סרגוס מסורטט-סרגוס מסורטט או שמו העממי סרגוס הוא דג ממשפחת הספורסים הנפוץ בים התיכון. דג בעל גב קמור,
בצעירותו נראה עם 5 פסים שחורים אנכיים ו-4 אפורים. פסים אלו נעלמים כאשר הדג מגיע לכדי 20 ס"מ. הדג ניזון
מסרטנים דגים קטנים ובעלי קונחייה. הדג משתמש בשיניו החזקות על מנת לפצח את הקונחייה. עונת הרבייה מינואר עד
מרס. הדג הינו הרמפרודיט במהלך חייהם נהפכים רבים מהזכרים לנקבות. לדג מאכל משובח בעל טעם "ים" ובשרו לבן.
הדג הינו כשר בעל קשקשים.
סרגוס הוא דג חמקן וקשה מאוד להתקרב עליו, הוא נפוץ מאוד בחופי ישראל, ושוחה בלהקות בשוניות באיזורים סלעיים
אוניות טרופות ועוד.
לַברָק-לברק הוא דג מוארך שצבעו כסוף ממשפחת הדקרים. גודלו הממוצע בין 20 ל-70 ס"מ, אך יש מינים שאורכם
למעלה ממטר. ללברק שיניים מסומרות קטנות בלסתות ובלשון. הלברק הוא היחיד מבין הדקריים שלו סנפיר גב מחולק.
הלברק חי לרוב בשפכי נהרות, אך מסוגל גם לחיות בים. בצעירותו מתגודד הלברק בלהקות, אך כשמגיע לבגרות חי הלברק
לבדו. הלברק ניזון בעיקר מדגים אחרים, אך גם מסרטנים ושאר חסרי חוליות. הלברק מתרבה בחודשי החורף.
מיני הלברק שלחופי הארץ הם לברק נקוד ולברק חלק הגדול יותר יחסית.
הלברק משמש למאכל. זהו דג כשר בעל קשקשים.
השם העברי מקורו כנראה בשמו היווני שמקור בשם הלטיני.
הלברק מאופיין לרב בצבע כחול מכסוף מבריק. זנב הלברק עשוי סחוס קשה וכשהוא נלכד הוא מנסה להסתחרר על החכה
על מנת לנסות להשתחרר.
אפריקה
הנחשב לדג מאכל מבוקש ביותר ומהמשובחים בים התיכון. לוקוס הוא דג כשר בעל קשקשים. בשל כך סובל מדיג יתר
ונמצא בסכנת הכחדה.
לדקר הסלעים יש גוף ופה גדול, סנפיר ארוך וזנב מעוגל. צבעו נע בין חום לירוק, בהתאם לעונה ולגיל - בצעירותו צבעו
ירוק ובבגרותו נהפך חום עם נקודות צהובות וגחון צהבהב. יש לו שלושה קוצים חזקים בסנפיר הגב. הגודל השכיח הוא בין
50 ל-100 ס"מ, ומשקלו בין 3 ל-10 ק"ג, אך ישנם דגים השוקלים יותר מ-40 ק"ג, ובאורך העולה על 150 ס"מ.
דקר הסלעים נמצא בים התיכון, בחוף המערבי של אפריקה ובחופי ברזיל. דקר הסלעים הוא דג מתבודד הנוטה לחיות
בסלעים, בעומק של בין 8 עד 300 מטרים, אולם לא נפוץ מעבר לעומק 60 מטר. לרוב הצעירים נמצאים במים רדודים
יותר, והבוגרים בעומק. הוא יאכלס מערה או כוך בעלת שתי יציאות או יותר שאותה יהפוך למשכנו, ויאמץ כוכים נוספים
בסביבתו כמפלט זמני והגנה. פתח הכוך יהיה גדול במעט מגופו כדי למנוע כניסת דגים גדולים יותר. במקרה של התקפות
נשיכה מטורפים או כוח אחר שיופעל עליו כדי להוציא אותו מהכוך כדוגמת דייגים, דקר הסלעים יפער את פיו ויפרוש את
שלושת הקוצים בסנפיר הגבי כדי לנעול עצמו אל תוך סלע הכוך. דקר הסלעים הוא דג טורף הידוע כרעבתן האורב לטרפו,
ומהטורפים העיקריים בים התיכון. ניזון בעיקר מדגים אחרים סרטנים חסילונים דיונונים תמנונים.
כל דגי דקר הסלעים בוקעים מהביצה ומתבגרים כנקבות ובשלב מאוחר יותר של חייהם חלקם ישנו את מינם לזכרים
בתהליך הנקרא דיכוגימיה. במימי תוניס נקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 5 שנים כשחלקם ישנו את מינם לזכרים בגיל 9
עד 16 שנה. בברזיל 50% מהנקבות יגיעו לבגרות מינית באורך של כ-47 ס"מ, כשהנקבות הגדולות ביותר מגיעות לאורך
79 ס"מ ואורכם של הזכרים הקטנים ביותר עומד על כ-80 ס"מ. היחס בן הזכרים הפעילים מינית לנקבות בוגרות עומד על
1:7. פעילות מינית תחל באביב והשרצות יחלו בתחילת הקיץ. שלא בעונת הרביה זכרים דומיננטיים יפגינו התנהגות
טריטורילית אגרסיבית כלפי זכרים שכנים ונקבות קטנות יותר.
דקר הסלעים נחשב מבין דגי המאכל הטעימים והמשובחים ביותר בים. בספרדית קיימת האמרה: "מהים דקר הסלע
ומהאדמה הטָלֶה. אוכלוסיית דקר הסלעים סובלת מדגת יתר כשדייג מסחרי מהווה את האיום המרכזי. קצב הגדילה האיטי
של הדג וסגנון הריבוי המורכב שלו לא מאפשרים לו להתמודד עם לחצי הדייג המסיבים. דיג באמצעות רובי דיג וחניתות
הייתה השיטה העיקרית לתפיסת הדג בצרפת ובמקומות אחרים, בשיטת דיג זו לדג כמעט ואין סיכוי להימלט בשל אופיו
והתנהגותו הטריטוריאלית. שיטה זו מהווה כיום סיכון משמעותי נוסף על אוכלוסיית המתבגרים. שיטת דיג זו נאסרה בחוק
בצרפת למשך 10 שנים וכתוצאה במספר שמורות ימיות האוכלוסייה התבססה מחדש. כיום דקר הסלעים נמצא בסכנת
הכחדה.
סריול אטלנטי-סריול אטלנטי הוא סוג של דג טורף. שמו המקובל אצל הדייגים בישראל הוא אינטיאס.
האינטיאס הוא דג הנודד בעקבות הזרמים המשתנים והטמפרטורה המשתנה שלהם.
האינטיאס הוא קרוב משפחה של הצנינתן והפומפנו. משקלו המרבי הוא 80 ק"ג ואורכו כ-2 מטרים. הוא ניזון ממספר סוגי
דיונונים דגים וסרטנים. חי בקרבת ריפים אוניות טבועות משטחים סלעיים גרוטאות וכן משטחים חוליים שלאורכם הוא
נודד.
סריול אטלנטי בדרך כלל שוחה בחלק העליון של מים בים קרוב לפני המים.
דייגים מאוד אוהבים את בשרו של האינטיאס,זהו דג כשר בעל קשקשים.
סרגוס מסורטט-סרגוס מסורטט או שמו העממי סרגוס הוא דג ממשפחת הספורסים הנפוץ בים התיכון. דג בעל גב קמור,
בצעירותו נראה עם 5 פסים שחורים אנכיים ו-4 אפורים. פסים אלו נעלמים כאשר הדג מגיע לכדי 20 ס"מ. הדג ניזון
מסרטנים דגים קטנים ובעלי קונחייה. הדג משתמש בשיניו החזקות על מנת לפצח את הקונחייה. עונת הרבייה מינואר עד
מרס. הדג הינו הרמפרודיט במהלך חייהם נהפכים רבים מהזכרים לנקבות. לדג מאכל משובח בעל טעם "ים" ובשרו לבן.
הדג הינו כשר בעל קשקשים.
סרגוס הוא דג חמקן וקשה מאוד להתקרב עליו, הוא נפוץ מאוד בחופי ישראל, ושוחה בלהקות בשוניות באיזורים סלעיים
אוניות טרופות ועוד.
לַברָק-לברק הוא דג מוארך שצבעו כסוף ממשפחת הדקרים. גודלו הממוצע בין 20 ל-70 ס"מ, אך יש מינים שאורכם
למעלה ממטר. ללברק שיניים מסומרות קטנות בלסתות ובלשון. הלברק הוא היחיד מבין הדקריים שלו סנפיר גב מחולק.
הלברק חי לרוב בשפכי נהרות, אך מסוגל גם לחיות בים. בצעירותו מתגודד הלברק בלהקות, אך כשמגיע לבגרות חי הלברק
לבדו. הלברק ניזון בעיקר מדגים אחרים, אך גם מסרטנים ושאר חסרי חוליות. הלברק מתרבה בחודשי החורף.
מיני הלברק שלחופי הארץ הם לברק נקוד ולברק חלק הגדול יותר יחסית.
הלברק משמש למאכל. זהו דג כשר בעל קשקשים.
השם העברי מקורו כנראה בשמו היווני שמקור בשם הלטיני.
הלברק מאופיין לרב בצבע כחול מכסוף מבריק. זנב הלברק עשוי סחוס קשה וכשהוא נלכד הוא מנסה להסתחרר על החכה
על מנת לנסות להשתחרר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה