תולעים

תולעים נימיות היא אחת מכ-36 המערכות של ממלכת בעלי החיים ומהמגוונות שבהן. מעל ל-28,000 מינים של נמטודה תוארו ומתוכן כ-16,000 הם טפילים. מוערך כי המספר הכולל של מיני תולעים נימיות יכול להגיע אף למיליון. בניגוד לתולעים שטוחות או לצורבים לנמנים עם מערכה זו ישמערכת עיכול הדומה לצינור בעל פתחים בשני קצוותיו.
הוא מהנמטודות המוכרות ביותר בשל שימושו כיצורי המודל הנחקרים רבות בגנטיקה ובביולוגיה ההתפתחותית. דוגמה לתולעת נימית היא תולעת הפארק - תולעת אשר גורמת לנזקים אצל כלבים.
הנמטודות הסתגלו למערכות אקולוגיות רבות וניתן למצואן בקרקעית הים, במים מתוקים, באזורי הקטבים ובאזורים הטרופיים. לעתים קרובות מספר הפרטים והמינים של תולעים נימיות עוקף את זה של שאר בעלי החיים בסביבות שונות. לפי מחקר משנת 2007 נמטודות מהוות 90% מהחיים בקרקעית הים. המינים הטפיליים מהוויםפתוגנים ברוב הצמחים ובעלי החיים, ובכללם האדם. מספר מינים יכולים לעבור קריפטוביוזה.
קבוצת התולעים הנימיות הוגדרה לראשונה על ידי חוקר הטבע השבדי קרל רודולפי ב-1808, אשר קרא לה שם שמקורו מיוונית עתיקה שבה. ב-1837 סווגה הקבוצה מחדש כמשפחה  על ידי בורמיסטר ב-1837, וכסדרה  ב-1861 על ידי דיסינג. במקור כללה  גם תולעי שיער-סוס, אשר כיום מסווגות תחת מערכה נפרדת,. ב-1859 הן סווגו מחדש על ידי גגנבאור במערכת . ב-1877 העלה ריי לנקסטר את המעמד של  למערכה, שכללה את משפחת תולעי שיער הסוס, . ב-1919 הציע נתן קוב מיון חדש, כך שהתולעים הנימיות תהיינה מוגדרות כמערכה בפני עצמה.


תולעים טבעתיות הן תולעים סטגמנטליות ובעלות צלום; רובן ימיות, חלקן חיות במים מתוקים וחלקן יבשתיות. במערכת התולעים הטבעתיות יש כ-15,000 מינים. המערכת נחלקת לשלוש מחלקות עיקריות: הרב זיפיות, התולעים הדל זיפיות  והעלוקות. תולעים טבעתיות נבדלות מתולעים שטוחות בכך שיש להן גוף סטגמנטלי, כלומר מחולק לטור של יחידות שחוזרות על עצמן, אחד מיתרונות הסטגמנטציה הוא הסיוע לתנועה מכיוון שכל סוג סטגמנטים מחוברים באמצעות שריר המאפשר לנוע אחד יחסית לשני.רב זיפיות  הם תת מחלקה בקרב התולעים הטבעתיות, מדובר בדרך כלל בתולעים ימיות. בכל קטע (סגמנט) בגופן ישנן שתי בליטות בשרניות הקרויות בשם  המורכבות מזיפים רבים. ישנם יותר מ- 10,000 מינים המשוייכים לתת מחלקה זו. המוכרים יותר מביניהם הם: תולעת הפתיון, תולעת החול,תולעת הצדפה.
רבי זיפיות הם מין שנפוץ מאוד בעולם, ונודעים ביכולתם לשרוד בטמפרטורות אוקיינוס הקרות ביותר של מישור תהומי, אך מצד שני, אותו מין מסוגל גם לשרוד בטמפרטורות הרבה יותר גבוהות. רבי-זיפיות מצויים באוקיינוסים בקדור הארץ בכל העומקים, בחל במינים שחיים לצד פלנקטון, כלומר קרוב לפני המים, וכלה במינים שנצפו בידי רובוט צוללת בתחתית תהום צ'לנג'ר, שהיא הנקודה העמוקה ביותר של תחתית האוקיינוסים המוכרת כיום בכדור הארץ.דל זיפיות, היא תת מחלקה במשפחת התולעים הטבעתיות, אשר מורכבת מסוגים רבים של תולעי מים, ותולעים יבשתיות. תת מחלקה זו כוללת בתוכה את כל השלשולים השונים. דוגמאות לתולעים בתת המחלקה: שלשולים יבשתיים  חלקם חיים רק ביבשה, חלקם רק במים, ואף יש מינים אשר חיים בשניהם, תולעת סיר, תולעת קרח, ועוד כמה תולעים שמבחינה אבולוציונית לא השתנו כלל עוד מימי הביניים.
במחלקת הדל-זיפיות נמנים כ- 10,000 מינים מוכרים. לתולעים אלה יש בדרך כלל מעט מאוד זיפים על גופן, בניגוד לרב-זיפיות ומכאן השם דל-זיפיות. עלוקו, הן תת מחלקה השייכת לתולעים טבעתיות.עלוקות נבדלות מדל זיפיות ומרב זפיות בצורה משמעותית. לדוגמא: עלוקות הינן חסרות זיפים, והפילוח הפנימי של איבריהם אינו לגמרי דומה לזה של רב זיפיות ודל זפיות, גופם הרבה יותר מוצק, ובכל קצה שלהם ישנם איברים שמויי מוצצים המאפשרים להם להצמד לגופים שונים.
רוב העלוקות חיות בסביבת מים מתוקים, קיימים אף מיני עלוקות החיים בסביבה בעלת אופי יותר יבשתי ואפילו באיזור בו ישנם מים מלוחים. רוב העלוקות ניזונות מדם בעלי חיים בעלי חוליות ואף מבעלי חיים חסרי חוליות. עלוקות כגון  שימשו בעבר, כאשר הרפואה לא הייתה מתקדמת, להסיר דם מחולים עוד מימי יוון והודו הקדומות, מנהג זה עדיין נמצא בשימוש במדינות עולם שלישי.
בדומה לכל התולעים במשפחת התולעים הטבעתיות, גם גופה של העלוקה עשוי מסגמנטים (מקטעים), אבל בניגוד למינים האחרים, אין התאמה בין הפילוח החיצוני של גופה עם פילוח האיברים הפנמיים שלה. את המשטח החיצוני שלה ניתן לחלק ל- 102 מקטעים, בעוד את החלק הפנימי ניתן לחלק ל- 32 מקטעים; החלק הראשון מוגדר כראש העלוקה ומחולק לארבעה סגמנטים וכולל בתוכו גם איבר, סוג של מוצץ אחריו ניתן להבחין ב-21 מקטעים הכוללים בעיקר עצבים, שני אברי רבייה, ותשעה זוגות אשכים. לבסוף שבעת הסגמנטים האחרונים מאחסנים את המוצץ המצוי בצידה האחורי של העלוקה, וגם נוסף על כך מוח אחורי.




תולעים שטוחות היא מערכה של תולעים הנחלקת לארבע מחלקות: תולעי ריסים, מכונות גם תולעים שטוחות חופשיות),עלקות, שרשורים מחלקת . מבין המחלקות רק תולעי הריסים חיות חופשית, ואילו כל מיני שאר המחלקות האחרות טפילים. כפי שאפשר ללמוד משמן, התולעים השטוחות הן יצורים פחוסים, בעלי גוף רך. רוב העלקות מיקרוסקופיות, ואילו שרשורי המעיים עשויים להגיע לאורך 12 מטרים.בהשוואה לנבוביים מתגלות אצל התולעים כמה תכונות מתקדמות, למשל: הסימטריה של גופן דו-צדדית, ובקצה אחד של הגוף אפשר להבחין בבירור בראש. התולעים השטוחות החופשיות הן בעלי-חיים פעילים, ובראשם של מינים רבים יש זוגות עיניים ואיברי חוש כימי. כמו כן יש בחלק הקדמי של גופן ריכוז של תאי עצב המשמש מוח פרימיטיבי, וזאת נוסף על רשת עצבים דלילה, כמו שיש לצורבים.
בגוף התולעת השטוחה יש שלוש שכבות תאים, שלא כשתיים של הנבובים. בין האפידרמיס והגסטרודרמיס (המרפד את צינור העיכול) יש עוד שכבה, של תאי מזודרמיס. החמצן מגיע לשכבת התאים האמצעית הזאת בדיפוזיה, כי גופם של היצורים האלה כה פחוס, שאין צורך במערכת נשימה מיוחדת. המזודרמיס מחזיק את איברי הרבייה המסובכים, הבנויים מטיפוסי תאים שונים. על פי ארגון גופן מצויות התולעים השטוחות בדרגה גבוהה מן הנבובים.
כמו אצל ההידרה, לצינור העיכול של התולעים השטוחות (חוץ מן השרשורים) יש פתח אחד בלבד, ולפיכך נפלטת פסולת המזון דרך "הפה". אצל תולעי הריסים צינור העיכול מסתעף, בדרך כלל, לענפים רבים, וכך מגיע המזון לכל חלקי הגוף.
תכונות אופייניות של תולעים שטוחות:
רובן ככולן גופן פחוס מגבו ומגחונו וצורת עלעל, לוחית או סרט להן.
חלל הגוף שבין מעטה הגוף והמעי ראשוני מלא רקמת חיבור ספוגית הומוגנית, הנקראת מזנכימה.
צינור העיכול, אם ישנו, עשוי רק חלק קדמי אקטודרמלי וחלק אמצעי אנדודרמלי, אטום בסופו. מעי אחורי ופי טבעת חסרים.
מערכת העצבים עשויה זוג גנגליוני המוח, ומהם נמשכים סעיפי עצבים לאורך הגוף.
מערכת כלי נשימה וכלי דם חסרים.
איברי הפרשה בצורת פרוטונאפרידיות
רובן אנדרוגינוסים, איברי המין מורכבים מאוד.
הפלאנאריה ניזונה מבעלי חיים זעירים, חיים או מתים, שבמי הנחל. פתח הפה אינו נמצא בפלאנאריה בראש, כמו בבעלי חיים אחרים, אלא בצד הגחוני, מעט מאחורי מרכז הגוף. לפני הפה מונח הלוע, הקרוי גם "חדק", כי הוא מסוגל להשתרבב ולצאת החוצה דרך הפה, באופן שהטרף נקלט דרך פתח הלוע ולא דרך הפה כמו בבעלי חיים אחרים. הלוע עובר בקצהו הקדמי למעי, שהוא בעל שלושה סעיפים ראשיים: אחד קדמי העובר באמצע הגוף ושניים אחוריים – מצידי הגוף. העיכול נעשה בחלקו בתוך חלל המעי ובחלקו – בתוך התאים של דופן המעי כמו בהידרה. סעיפי המעי הראשיים מסתעפים לבני סעיפים רבים. אטומים בקצותיהם-תאי להבה, המעבירים את המזון המעוכל לכל חלקי הגוף. המעי משמש, אפוא, לא רק לעיכול ולספיגת המזון אלא גם להעברת המזון לכל חלקי הגוף ובזה הוא דומה לחלל העיכול של ההידרה, ויש המציינים אותו בשם זה "חלל עיכול". הפסולת נפלטת דרך הלוע, כי סעיפי המעי הם אטומים בקצותיהם החופשיים ופי הטבעת החסר.
מערכת הנשימה ומערכת הדם חסרות בפלאנאריה. חילוף הגזים נעשה דרך כל שטח הגוף. המזון מועבר לכל חלקי הגוף על ידי סעיפי המעיים הרבים. בלי שיהיה צורך בתיווכה של מערכת הדם.