תנין ים-תנין הים הנקרא גם "תנין אינדו-פסיפי", הינו אחד הזוחלים הגדולים ביותר. הוא מצוי בדרום מזרח אסיה צפון
אוסטרליה וחופיה המזרחיים של הודו ואזורי המים שמסביב.
משקלם של הזכרים נע בין 600-1000 ק"ג ואורכם בדר"כ הוא כ-4.1-5.5 מטר אם כי בוגרים עשויים להגיע לאורך 6 מ'
ויותר ולמשקל של 1300 ק"ג. זכרים בוגרים גדולים במיוחד מסוגלים להגיע לאורך 7 מטרים ולמשקל של מעל לשני טונות.
תנין הים הוא התנין בעל ההבדלים הגדולים ביותר בין הזכר לנקבה. אורכם הממוצע של הנקבות הוא 2.1-3.5 מ' כאשר
הנקבה הארוכה ביותר שתועדה הגיעה לאורך של 4.2 מ'. משקלן הממוצע של הנקבות מגיע ל-450 ק"ג.
הגודל המרבי שתנין הים עשוי להגיע אליו הוא נושא בעל מחלוקת רבה. הפרט התועד הארוך ביותר היה באורך 6.1 מ' אם
כי מכיוון שעור נמתח, אורכו הוערך בכ-6.3 מ' ומשקלו בכ-1200 ק"ג. ישנם דיווחים וטענות רבים על פרטים באורך 7 מ'
ואף מעבר, אך לא נמצא כל תיעוד המאשש טענות אלו.
בעקבות שימור אזורי המחייה של התנין וירידה בצייד שלו, ייתכן מאוד כי קיימים בוגרים באורך 7 מ' ויותר. ספר השיאים
של גינס הסכים לקבל את הטענה כי תנין זכר בוגר באורך 7 מטר חי בפארק שבמדינת אוריסה, הודו, אך לאור הקושי הרב
בתפיסת פרט בוגר חי ומדידתו, דיוק ממדיו טרם אושש. פרט שנורה בשנת 1957 בקווינסלנד דווח כבעל אורך של 8.5 מ'
אך גם לזה אין תיעוד. נעשה העתק של התנין והוא משמש כאתר תיירותי כיום.
בתנין יש הורמון גדילה שלא מפסיק גם לאחר שהתבגר לכן ככול שהתנין יהיה מבוגר יתור כך הוא יהיה גדול יותר וזה נכון
לגבי כל סוגי התנינים.
תנין גאביאל-תנין גאביאל או הגאביאל ההודי הוא אחד משני המינים היחידים ששרדו מממשפחת הגאביאלים, משפחה
דמוית תנין עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות. המין השני הוא הגביאלים חקיין. מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
הוא אחד ממיני התנינים הארוכים ביותר.
מין זה הוא אחד משלושת מיני התנינים, יחד עם תנין הים וצנין יאור, שלו מס' רב של פרטים מתועדים מעל 6 מ' ומעל
1000 ק"ג, אם כי רוב הגאביאלים אינם גדלים מעל 5 מ'. אורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6-4.5 מ'. הם בעלי חוטם צר
וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).
הגאביאל ההודי נפוץ בצפוןתת היבשה ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן
שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחייה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.
הגאביאל מצוי כמעט ורק בתוך הנהר תוך שהוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים
אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.
גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים וגם מצפרדעים קטנות. הגאביאלים הבוגרים
ניזונים כמעט אך ורק מדגים. הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.
תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו
הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30-50 ביצים בקן ואחר כך מכסה
אותם בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 ימים. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מס' ימים עד שאלו
מסוגלים להסתדר לבדם.
תנין היאור-תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו- מרבית אפריקה דרומה לסהרה
והאי מדגסקר. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו
כאלים. בעוד שתנין היאור אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. אורך
גופו חמישה מטרים, ומשקלו נע בין טון לטון וחצי. בכל הטלה הוא מטיל בין 60 ל-80 ביצים, ואלו בוקעות כעבור 85 - 90
ימים. לרוב הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם. הוא נמצא בדרך-כלל בבתי גידול
ביצתיים, בנהרות ובאגמים.
התנין הוא גדול גוף: אורכו הממוצע של תנין בוגר הוא 5 מטרים; נצפו פרטים שאורכם 6 מטרים, הידוע שבהם הוא התנין
גוסטוב (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני). פרטים שאורכם 7 מטרים נדירים ביותר.
בארצות הקרות מרבית הפריטים באורך של 4 מטרים. ידועות שתי אוכלוסיות של תניני יאור גמדיים, במאלי ובמדבר
סהרה, שאורכם 2 - 3 מטרים.
אליגטור אמריקאי-אליגטור אמריקני הוא אחד משני מינים חיים בסוג אליגטור. האליגטור האמריקני נפוץ באזור
דרום-מזרח ארצות הברית בלבד, ומכאן שמו. הוא גדול יותר מהמין האחר בסוג זה, האליגטור הסיני.
גופו של האליגטור האמריקני גדול ומעוגל במקצת. ראשו רחב, וזנבו חזק למדי. האליגטור משתמש בזנבו בעיקר על מנת
להתקדם במים, אולם יש לו מספר שימושים נוספים, בהם הפלה של אויביו או פיתוי לדגים. זנבו של האליגטור האמריקני
מהווה כמחצית מאורך גופו של האליגטור. על מנת להתאים לחיים המימיים, עיניו ואפו מתבלטים מהמים ויש לו שיטה
מיוחדת לנשימה. הוא יכול אף לפתוח את פיו במים ומים לא יכנסו לקנה הנשימה שלו.
האליגטור האמריקני אוכל כמעט הכל, אולם תזונתו מורכבת בעיקר מדגים עופות צבים ודו חיים. תזונתם של האליגטורים
הצעירים מורכבת בעיקר מחסרי חוליות, כמו חרקים שבלולים עכבישים ותולעים. בנוסף הם אוכלים דגים קטנים כאשר הם
מצליחים לתפוס אותם. ככל שהם גדלים, הם ניזונים מדגים יותר גדולים, מרכיכות, מחסרי זנב שונים, וכן מיונקים קטנים
כמו חולדות ועכברים. עד לבגרותם מגוון הטרף של האליגטורים יגדל, ויכלול בין היתר גם יונקים כמו דביבונים.
עם הגיעו לבגרות, האליגטור רואה בכל חיה שחיה במים או שמתקרבת למים כדי לשתות טרף פוטנציאלי. אליגטורים
בוגרים יאכלו חזירי יער איילים חיות מבויתות כמו בקר וחיות מחמד, וייתכנו מקרים בהם הם יאכלו אליגטורים קטנים יותר.
אליגטורים זכרים גדולים במיוחד תקפו בעבר פומות הרים של פלורידה ודובים, מה שהפך אותם לטורפי-העל באזור
תפוצתם.
למרות השיתוף הגדול יחסית של בתי גידול של אליגטורים ובני אדם התקפות האליגטורים על האדם נדירות יחסית. מרבית
האליגטורים פוחדים מהאדם בשל ציד; התקיפות הן לרוב על רקע של האכלה. הסיבה לכך כנראה נעוצה בעובדה שברגע
שאליגטור מואכל על ידי אדם אחד, כאשר יראה אדם אחר הוא יצפה למזון גם ממנו.
אוסטרליה וחופיה המזרחיים של הודו ואזורי המים שמסביב.
משקלם של הזכרים נע בין 600-1000 ק"ג ואורכם בדר"כ הוא כ-4.1-5.5 מטר אם כי בוגרים עשויים להגיע לאורך 6 מ'
ויותר ולמשקל של 1300 ק"ג. זכרים בוגרים גדולים במיוחד מסוגלים להגיע לאורך 7 מטרים ולמשקל של מעל לשני טונות.
תנין הים הוא התנין בעל ההבדלים הגדולים ביותר בין הזכר לנקבה. אורכם הממוצע של הנקבות הוא 2.1-3.5 מ' כאשר
הנקבה הארוכה ביותר שתועדה הגיעה לאורך של 4.2 מ'. משקלן הממוצע של הנקבות מגיע ל-450 ק"ג.
הגודל המרבי שתנין הים עשוי להגיע אליו הוא נושא בעל מחלוקת רבה. הפרט התועד הארוך ביותר היה באורך 6.1 מ' אם
כי מכיוון שעור נמתח, אורכו הוערך בכ-6.3 מ' ומשקלו בכ-1200 ק"ג. ישנם דיווחים וטענות רבים על פרטים באורך 7 מ'
ואף מעבר, אך לא נמצא כל תיעוד המאשש טענות אלו.
בעקבות שימור אזורי המחייה של התנין וירידה בצייד שלו, ייתכן מאוד כי קיימים בוגרים באורך 7 מ' ויותר. ספר השיאים
של גינס הסכים לקבל את הטענה כי תנין זכר בוגר באורך 7 מטר חי בפארק שבמדינת אוריסה, הודו, אך לאור הקושי הרב
בתפיסת פרט בוגר חי ומדידתו, דיוק ממדיו טרם אושש. פרט שנורה בשנת 1957 בקווינסלנד דווח כבעל אורך של 8.5 מ'
אך גם לזה אין תיעוד. נעשה העתק של התנין והוא משמש כאתר תיירותי כיום.
בתנין יש הורמון גדילה שלא מפסיק גם לאחר שהתבגר לכן ככול שהתנין יהיה מבוגר יתור כך הוא יהיה גדול יותר וזה נכון
לגבי כל סוגי התנינים.
תנין גאביאל-תנין גאביאל או הגאביאל ההודי הוא אחד משני המינים היחידים ששרדו מממשפחת הגאביאלים, משפחה
דמוית תנין עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות. המין השני הוא הגביאלים חקיין. מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
הוא אחד ממיני התנינים הארוכים ביותר.
מין זה הוא אחד משלושת מיני התנינים, יחד עם תנין הים וצנין יאור, שלו מס' רב של פרטים מתועדים מעל 6 מ' ומעל
1000 ק"ג, אם כי רוב הגאביאלים אינם גדלים מעל 5 מ'. אורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6-4.5 מ'. הם בעלי חוטם צר
וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).
הגאביאל ההודי נפוץ בצפוןתת היבשה ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן
שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחייה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.
הגאביאל מצוי כמעט ורק בתוך הנהר תוך שהוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים
אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.
גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים וגם מצפרדעים קטנות. הגאביאלים הבוגרים
ניזונים כמעט אך ורק מדגים. הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.
תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו
הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30-50 ביצים בקן ואחר כך מכסה
אותם בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 ימים. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מס' ימים עד שאלו
מסוגלים להסתדר לבדם.
תנין היאור-תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו- מרבית אפריקה דרומה לסהרה
והאי מדגסקר. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו
כאלים. בעוד שתנין היאור אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. אורך
גופו חמישה מטרים, ומשקלו נע בין טון לטון וחצי. בכל הטלה הוא מטיל בין 60 ל-80 ביצים, ואלו בוקעות כעבור 85 - 90
ימים. לרוב הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם. הוא נמצא בדרך-כלל בבתי גידול
ביצתיים, בנהרות ובאגמים.
התנין הוא גדול גוף: אורכו הממוצע של תנין בוגר הוא 5 מטרים; נצפו פרטים שאורכם 6 מטרים, הידוע שבהם הוא התנין
גוסטוב (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני). פרטים שאורכם 7 מטרים נדירים ביותר.
בארצות הקרות מרבית הפריטים באורך של 4 מטרים. ידועות שתי אוכלוסיות של תניני יאור גמדיים, במאלי ובמדבר
סהרה, שאורכם 2 - 3 מטרים.
אליגטור אמריקאי-אליגטור אמריקני הוא אחד משני מינים חיים בסוג אליגטור. האליגטור האמריקני נפוץ באזור
דרום-מזרח ארצות הברית בלבד, ומכאן שמו. הוא גדול יותר מהמין האחר בסוג זה, האליגטור הסיני.
גופו של האליגטור האמריקני גדול ומעוגל במקצת. ראשו רחב, וזנבו חזק למדי. האליגטור משתמש בזנבו בעיקר על מנת
להתקדם במים, אולם יש לו מספר שימושים נוספים, בהם הפלה של אויביו או פיתוי לדגים. זנבו של האליגטור האמריקני
מהווה כמחצית מאורך גופו של האליגטור. על מנת להתאים לחיים המימיים, עיניו ואפו מתבלטים מהמים ויש לו שיטה
מיוחדת לנשימה. הוא יכול אף לפתוח את פיו במים ומים לא יכנסו לקנה הנשימה שלו.
האליגטור האמריקני אוכל כמעט הכל, אולם תזונתו מורכבת בעיקר מדגים עופות צבים ודו חיים. תזונתם של האליגטורים
הצעירים מורכבת בעיקר מחסרי חוליות, כמו חרקים שבלולים עכבישים ותולעים. בנוסף הם אוכלים דגים קטנים כאשר הם
מצליחים לתפוס אותם. ככל שהם גדלים, הם ניזונים מדגים יותר גדולים, מרכיכות, מחסרי זנב שונים, וכן מיונקים קטנים
כמו חולדות ועכברים. עד לבגרותם מגוון הטרף של האליגטורים יגדל, ויכלול בין היתר גם יונקים כמו דביבונים.
עם הגיעו לבגרות, האליגטור רואה בכל חיה שחיה במים או שמתקרבת למים כדי לשתות טרף פוטנציאלי. אליגטורים
בוגרים יאכלו חזירי יער איילים חיות מבויתות כמו בקר וחיות מחמד, וייתכנו מקרים בהם הם יאכלו אליגטורים קטנים יותר.
אליגטורים זכרים גדולים במיוחד תקפו בעבר פומות הרים של פלורידה ודובים, מה שהפך אותם לטורפי-העל באזור
תפוצתם.
למרות השיתוף הגדול יחסית של בתי גידול של אליגטורים ובני אדם התקפות האליגטורים על האדם נדירות יחסית. מרבית
האליגטורים פוחדים מהאדם בשל ציד; התקיפות הן לרוב על רקע של האכלה. הסיבה לכך כנראה נעוצה בעובדה שברגע
שאליגטור מואכל על ידי אדם אחד, כאשר יראה אדם אחר הוא יצפה למזון גם ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה