פינגווין מלכותי- פינגווין מלכותי הוא המין השני בגודלו של הסוג פינגווין. בגובה 90 ס"מ ומשקל 11 עד 15 ק"ג, הוא שני בגודלו אחרי הפינגווין הקיסרי. ישנה אוכלוסייה עולמית של בערך ארבעה מיליון פינגווינים מלכותיים, המחולקת לשני תת-מינים
הפינגווין המלכותי אוכל דגים קטנים, זואופלקנטון, סרטנים ודיונונים. הם אוכלים בקבוצות, וכמו הרבה פינגווינים גדולים, הם יכולים להישאר תחת המים לפרקי זמן ממושכים.
פינגווינים מלכותיים נמצאים בקצוות הצפוניים של אנטארקטיקה, ארץ האש, איי פוקלנד ואיים אחרים באזור, בעלי אקלים מתון.
פינגווין לבן אוזן- פינגווין לבן אוזן הוא מין של פינגווין בינוני עד גדול ממדים. את הפינגווין לבן האוזן ניתן לזהות על נקלה, בזכות רצועת-הנוצות הלבנות בקצה ראשו - וזהו גם מקור שמו. הרגליים כתומות-אדומות, המקור אדמוני, פלג הגוף הקדמי לבן ושאר הגוף שחור. אצל הצעירים, נוצות הגב אפורות. הפינגווין לבן האוזן מתנשא לגובה של 75 עד 90 סנטימטרים, והוא הפינגווין השלישי בגובהו - לאחר הפינגווין המלכותי והפינגווין הקיסרי. מתחת לפני המים שוחה הפינגווין לבן האוזן במהירות רבה יותר מכל מין אחר של פינגווין, והוא מסוגל להגיע למהירות של כ-36 קילומטרים לשעה.
במין פינגווין לבן אוזן שני תת-מינים: תת-המין הגדול, ותת-המין הקטן יותר. משקלו של הפינגווין לבן האוזן משתנה בהתאם לתקופת השנה. לפני השרת הנוצות משקלו המרבי יכול להגיע ל-8.5 קילוגרמים, ואילו לפני עונת הרבייה משקל המינימום יכול להגיע ל-5.5 קילוגרמים בלבד. הנקבות קטנות רק במעט מהזכרים: משקלן המרבי עומד על כ-7.5 קילוגרמים, ומשקלן יכול לצנוח למתחת ל-5 קילוגרמים כאשר הן שומרות על הגוזלים בקן.
הפינגווין לבן האוזן מתרבה במושבות-קינון גדולות המצויות באיים רבים בסמוך לאנטארקטיקה. מושבות הקינון העיקריות נמצאות באיי פוקלנד, איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים ואיי קרגלן, ואוכלוסיות קטנות יותר מצויות גם באיים מקאוארי, בהרד, באיי שטלנד הדרומיים ובחצי האי האנטארקטי. המין אינו נתון בסכנת הכחדה. ידוע כי בעבר אוכלוסיות מסוימות הושמדו בידי האדם, אולם החל משנות ה-50 האוכלוסייה נשארה יציבה פחות או יותר. בעקבות ההתחממות הגלובלית נודע כי אוכלוסיות מסוימות נודדות מאזורים תת-אנטארקטיים לאזור אנטארקטיקה עצמה. נראה שהאוכלוסייה העולמית של הפינגווינים לבני האוזן כוללת כ-300,000 זוגות מתרבים.
הקן נבנה מערימה של אבנים המונחות במעגל. קוטרו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים, וגובהו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים מעל פני הקרקע. כל פינגווין שומר בקנאות על קנו ומונע מפינגווינים אחרים לגנוב ממנו אבנים, ובתקופת הקינון מריבות שנובעות מנסיונות להגנה על הקן מפני פינגווינים מקננים אחרים אינן דבר נדיר. לממדי הקן ולאבנים המרכיבות אותו חשיבות גם ביחסים שבין הזכר לנקבה, ולעתים הנקבה בוחרת בזכר מסוים לאחר שהוא מגיש לה אבן נאה במיוחד.
בכל תטולה מוטלות שתי ביצים השוקלות יחדיו בסביבות 500 גרם. הן הנקבה והן הזכר דוגרים על הביצים, והם מחליפים במלאכה זה את זה מדי יום. הגוזלים בוקעים מהביצים 34 עד 36 ימים לאחר ההטלה. הגוזלים נשארים בקן כ-30 יום לאחר בקיעתם, ולאחר מכן הם עוברים ל"מעון" - אזור בו מבלים פרטים צעירים רבים בגילם. בגיל 80 עד 100 ימים שוחים הפינגווינים הצעירים לראשונה.
תזונת הפינגווין לבן האוזן מתבססת בעיקרה על רכיכות ימיות וסרטנאים דוגמת קריל, ודגים מרכיבים רק כ-15% מתזונתם. מכל מקום, תזונתם משתנה בהתאם לאזור בו הם חיים, וידוע שבאיי פוקלנד תזונתם מתבססת על דגים ודיונונים כאחד, בכמויות שוות פחות או יותר. מתחת למים, הפינגווין לבן האוזן מאוים מצד כלבי ים, הידרורגה נמרית ולווייתני קטלן. על גבי היבשה לפינגווינים בוגרים אין טורפים, אולם ידוע שמינים שונים של עופות ימיים אוכלים ביצים ופינגווינים צעירים.
פינגווין רצועת הסנטר-פינגווין רצועת הסנטר ממשפחת הפינגוויים שנמצא באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, באנטארקטיקה, איי דרום אורקני, איי דרום שטלאנד, האי בובה, באלאני ובאי פיטר. מקור שמם הוא מהרצועה השחורה הצרה הנמצאת מתחת לראשיהם, והמבחינה אותם בקלות ממינים אחרים. שמות נוספים לפינגווינים אלו: פנגוויני הצלצול, פנגווינים בעלי זקן, והפנגווינים של סטונכראקר, בגלל הקריאה הגסה שלהם.
הם גדלים לגובה של 68 ס"מ, וכיום מוערכת אוכלוסייתם בכ-7,500,000 זוגות. משקלם נע בין 3 ל-6 ק"ג, כשהזכרים גדולים במקצת מהנקבות, אף כי המשקל עשוי להיות מושפע ממחזור הרבייה. מזונם מורכב מיצורים שוליים, דגים וחסילונים.
פינגווין רצועת הסנטר תואר לראשונה על ידי המדען הגרמני יוהאן פורסטר ב-1781.הם בונים קנים עגולים מסלעים, קיניהם רחוקים אחד מהשני במרחק סביר כדי למנוע מריבות יתר. האם מטילה בקן שתי ביצים לכל היותר, הנקבה מתחילה בדרך כלל לדגור אך הזכר והיא מחליפים משמרות במשך הזמן. הם מסוגלים לבנות גם בקרחונים, אף-על-פי-כן הם מעדיפים שלא, כי התנאים שם מאוד קרים.
הגוזלים בוקעים אחרי עד 35 ימים בערך, ובבקיעתם נמצאים גבם אפור, ובטנם לבנה. הגוזלים נשארים בקן בין 20 – 30 ימים. לאחר בין 50 ל-60 ימים מתחלפת פלומתם לפלומה של בוגרים והם מתרחקים לים.המזון של רצועות הסנטר מורכב מבעלי חיים קטנים, קריל, דגיגים ודברים אחרים כמו סרטני ים. הם זהירים בנושא בחירת התזונה ומחפשים אותה בקרח אף-על-פי שיראה כאילו הם משוטטים בלי מטרה. בדרך כלל הם לא נכנעים ורודפים אחרי המזון שלהם, הם צוללים לטרף הכי קרוב למושבות שלהם. הצלילה שלהם מרוכזת בדרך כלל בסביביות חצות ואח"צ והם צוללים בדרך אופיינית פחות מדקה אבל לעתים רחוקות הם צוללים גם לעומק של 60 מטרים. הגוזלים מואכלים על ידי ההורים שדגים מני חסילונים בים ופולטים אותם לגוזליהם.
פינגווין הסלעים הוא מהסוג הקרוב לפינגווין המלכותי. פינגווינים אלה רבים יותר במספרם מכל מיני הפינגווינים האחרים, כ-12 מיליון זוגות חיים. פינגווין הסלעים מבוגר שוקל בין 3.2 ל-6.1 ק"ג ומתנשא לגובה של בין 51 ל-77 ס"מ. ניתן להבדילם מפינגווינים אחרים באמצעות נוצות הכותרת העליונות הצהובות-שחורות שלהם. הפינגווין שוקל כ-3.2-6.1 קילוגרם וגודל לגובה של 51-77 ס"מ . בטנו של פינגווין הסלעים בצבע לבן, כמו כל המינים של מהסוג . יש לו נוצות צהובות-שחורות בחלק העליון של ראשו ועיניו אדומות. גם הוא כמו כלל הפינגווינים שוחה היטב, אך לא מסוגל לעוף.
פינגווין הסלעים התגלה על ידי המדען הגרמני יוהאן פרידריך ברנדט. פינגווין הסלעים ווהפינגווין המלכותי דומים מאוד, על-אף שראשו של פינגווין הסלעים שחור, בעוד שצבעו ראשו של הפינגווין המלכותי נוטה ללבן.
מזונם של פינגוויני הסלעים מורכב בעיקר מסוגי קריל, לפעמים הם צוללים עד לעומק של 20 ס"מ כדי להשיג מזון.
פינגווין הסלעים מקננים באמצעות חפירת בורות לא עמוקים באדמה. הם מטילים לתוך הקן שתי ביצים לכל היותר, הביצה הראשונה לרוב קטנה יותר וסיכוייה לבקוע נמוכים יותר. הביצים מהווים מזון להרבה טורפים, שמתיישבים באזור. הביצים בוקעות אחרי דגירה של 34 ימים שבה מתחלקים הזכר והנקבה.
הזכר דואג עבור הגוזלים עד ל-3 שבועות, הנקבה דואגת למזון יומי לגוזל. בשלב הראשוני לחייהם הם לא מגדלים נוצות, ולכן הם מתקבצים עם גוזלים אחרים כדי לחממם את גופם. נוצותיהם יגדלו כ 60-70 ימים מיום הבקיעה.
הפינגווין המלכותי אוכל דגים קטנים, זואופלקנטון, סרטנים ודיונונים. הם אוכלים בקבוצות, וכמו הרבה פינגווינים גדולים, הם יכולים להישאר תחת המים לפרקי זמן ממושכים.
פינגווינים מלכותיים נמצאים בקצוות הצפוניים של אנטארקטיקה, ארץ האש, איי פוקלנד ואיים אחרים באזור, בעלי אקלים מתון.
פינגווין קיסרי-פינגווין קיסרי הגדול בין הפינגווינים. הן הזכר והן הנקבה דומים בנוצותיהם וגודלם. גובהם הממוצע הוא 122 ס"מ, ומשקלם נע בין 22 ל 37 קילוגרם. ראשו וכנפיו של הפינגווין הקיסרי שחורים, הבטן לבנה, הגב אפור כחלחל והמקור ורוד ארגמני. בצידי צווארו יש שתי רצועות זהובות. פינגווין זה כמו כלל הפינגווינים אינו יכול לעוף וכנפיו קשות ושטוחות כדי שיוכל לשחות.
פינגווין זה ניזון בעיקר מסרטנאים כגון קריל, אך ניזון גם מדגים קטנים ומדיונונים. כדי לצוד מזון על פינגווינים אלו לצלול מ 150 עד 250 מטר באוקיינוס הדרומי. הפינגווין יכול להסתכן ולצלול עמוק יותר, הצלילה העמוקה ביותר הידועה הייתה לעומק של 535 מטר. הזמן הממושך ביותר בו הם יכולים להחזיק את נשימתם מתחת לפני המים הוא 18 דקות. על פינגווינים אלה חלים כמה מאפיינים שמקלים עליהם: רמת ההמוגלובין המובנת בגופם בצורה מיוחדת כדי לאפשר להם להסתגל למצבים בהם רמת החמצן נמוכה, עצמות מוקשים כדי לצמצם פגיעות לחץ אטמוספירי, היכולת לשנות את חילוף החומרים בגופם והיכולת להשבית אבריםשאינם צריכים לפעול.
ישנם מעריכים שהפינגווין הקיסרי הוא אולי המיומן ביותר בנדידות בכל שנה ושנה עם שאר הפינגווינים כדי למצוא בן זוג ולהאכיל את צאצאיהם. זהו הפינגווין היחיד המתרבה במהלך החורף באנטארקטיקה, הם עורכים מסע של 50 עד 120 ק"מ על פני הקרח לעבר מושבות רבייה שעשויות לכלול אלפי פריטים. הנקבה מטילהביצה אחת, ההורים הן הזכר והן הנקבה דוגרים על הביצים ומחליפים משמרות ולבינתיים מחפשים מזון, ההורים מגלים אכפתיות כלפי הגוזל. בבר תוחלת החייםשל הפינגווין הקיסרי היא 20 שנה בדרך כלל, אך ישנן ראיות המצביעות על כך שאורך חייו המקסימלי עשוי להגיע עד בסביבות 50 שנים.
פינגווין לבן אוזן- פינגווין לבן אוזן הוא מין של פינגווין בינוני עד גדול ממדים. את הפינגווין לבן האוזן ניתן לזהות על נקלה, בזכות רצועת-הנוצות הלבנות בקצה ראשו - וזהו גם מקור שמו. הרגליים כתומות-אדומות, המקור אדמוני, פלג הגוף הקדמי לבן ושאר הגוף שחור. אצל הצעירים, נוצות הגב אפורות. הפינגווין לבן האוזן מתנשא לגובה של 75 עד 90 סנטימטרים, והוא הפינגווין השלישי בגובהו - לאחר הפינגווין המלכותי והפינגווין הקיסרי. מתחת לפני המים שוחה הפינגווין לבן האוזן במהירות רבה יותר מכל מין אחר של פינגווין, והוא מסוגל להגיע למהירות של כ-36 קילומטרים לשעה.
במין פינגווין לבן אוזן שני תת-מינים: תת-המין הגדול, ותת-המין הקטן יותר. משקלו של הפינגווין לבן האוזן משתנה בהתאם לתקופת השנה. לפני השרת הנוצות משקלו המרבי יכול להגיע ל-8.5 קילוגרמים, ואילו לפני עונת הרבייה משקל המינימום יכול להגיע ל-5.5 קילוגרמים בלבד. הנקבות קטנות רק במעט מהזכרים: משקלן המרבי עומד על כ-7.5 קילוגרמים, ומשקלן יכול לצנוח למתחת ל-5 קילוגרמים כאשר הן שומרות על הגוזלים בקן.
הפינגווין לבן האוזן מתרבה במושבות-קינון גדולות המצויות באיים רבים בסמוך לאנטארקטיקה. מושבות הקינון העיקריות נמצאות באיי פוקלנד, איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים ואיי קרגלן, ואוכלוסיות קטנות יותר מצויות גם באיים מקאוארי, בהרד, באיי שטלנד הדרומיים ובחצי האי האנטארקטי. המין אינו נתון בסכנת הכחדה. ידוע כי בעבר אוכלוסיות מסוימות הושמדו בידי האדם, אולם החל משנות ה-50 האוכלוסייה נשארה יציבה פחות או יותר. בעקבות ההתחממות הגלובלית נודע כי אוכלוסיות מסוימות נודדות מאזורים תת-אנטארקטיים לאזור אנטארקטיקה עצמה. נראה שהאוכלוסייה העולמית של הפינגווינים לבני האוזן כוללת כ-300,000 זוגות מתרבים.
הקן נבנה מערימה של אבנים המונחות במעגל. קוטרו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים, וגובהו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים מעל פני הקרקע. כל פינגווין שומר בקנאות על קנו ומונע מפינגווינים אחרים לגנוב ממנו אבנים, ובתקופת הקינון מריבות שנובעות מנסיונות להגנה על הקן מפני פינגווינים מקננים אחרים אינן דבר נדיר. לממדי הקן ולאבנים המרכיבות אותו חשיבות גם ביחסים שבין הזכר לנקבה, ולעתים הנקבה בוחרת בזכר מסוים לאחר שהוא מגיש לה אבן נאה במיוחד.
בכל תטולה מוטלות שתי ביצים השוקלות יחדיו בסביבות 500 גרם. הן הנקבה והן הזכר דוגרים על הביצים, והם מחליפים במלאכה זה את זה מדי יום. הגוזלים בוקעים מהביצים 34 עד 36 ימים לאחר ההטלה. הגוזלים נשארים בקן כ-30 יום לאחר בקיעתם, ולאחר מכן הם עוברים ל"מעון" - אזור בו מבלים פרטים צעירים רבים בגילם. בגיל 80 עד 100 ימים שוחים הפינגווינים הצעירים לראשונה.
תזונת הפינגווין לבן האוזן מתבססת בעיקרה על רכיכות ימיות וסרטנאים דוגמת קריל, ודגים מרכיבים רק כ-15% מתזונתם. מכל מקום, תזונתם משתנה בהתאם לאזור בו הם חיים, וידוע שבאיי פוקלנד תזונתם מתבססת על דגים ודיונונים כאחד, בכמויות שוות פחות או יותר. מתחת למים, הפינגווין לבן האוזן מאוים מצד כלבי ים, הידרורגה נמרית ולווייתני קטלן. על גבי היבשה לפינגווינים בוגרים אין טורפים, אולם ידוע שמינים שונים של עופות ימיים אוכלים ביצים ופינגווינים צעירים.
פינגווין רצועת הסנטר-פינגווין רצועת הסנטר ממשפחת הפינגוויים שנמצא באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, באנטארקטיקה, איי דרום אורקני, איי דרום שטלאנד, האי בובה, באלאני ובאי פיטר. מקור שמם הוא מהרצועה השחורה הצרה הנמצאת מתחת לראשיהם, והמבחינה אותם בקלות ממינים אחרים. שמות נוספים לפינגווינים אלו: פנגוויני הצלצול, פנגווינים בעלי זקן, והפנגווינים של סטונכראקר, בגלל הקריאה הגסה שלהם.
הם גדלים לגובה של 68 ס"מ, וכיום מוערכת אוכלוסייתם בכ-7,500,000 זוגות. משקלם נע בין 3 ל-6 ק"ג, כשהזכרים גדולים במקצת מהנקבות, אף כי המשקל עשוי להיות מושפע ממחזור הרבייה. מזונם מורכב מיצורים שוליים, דגים וחסילונים.
פינגווין רצועת הסנטר תואר לראשונה על ידי המדען הגרמני יוהאן פורסטר ב-1781.הם בונים קנים עגולים מסלעים, קיניהם רחוקים אחד מהשני במרחק סביר כדי למנוע מריבות יתר. האם מטילה בקן שתי ביצים לכל היותר, הנקבה מתחילה בדרך כלל לדגור אך הזכר והיא מחליפים משמרות במשך הזמן. הם מסוגלים לבנות גם בקרחונים, אף-על-פי-כן הם מעדיפים שלא, כי התנאים שם מאוד קרים.
הגוזלים בוקעים אחרי עד 35 ימים בערך, ובבקיעתם נמצאים גבם אפור, ובטנם לבנה. הגוזלים נשארים בקן בין 20 – 30 ימים. לאחר בין 50 ל-60 ימים מתחלפת פלומתם לפלומה של בוגרים והם מתרחקים לים.המזון של רצועות הסנטר מורכב מבעלי חיים קטנים, קריל, דגיגים ודברים אחרים כמו סרטני ים. הם זהירים בנושא בחירת התזונה ומחפשים אותה בקרח אף-על-פי שיראה כאילו הם משוטטים בלי מטרה. בדרך כלל הם לא נכנעים ורודפים אחרי המזון שלהם, הם צוללים לטרף הכי קרוב למושבות שלהם. הצלילה שלהם מרוכזת בדרך כלל בסביביות חצות ואח"צ והם צוללים בדרך אופיינית פחות מדקה אבל לעתים רחוקות הם צוללים גם לעומק של 60 מטרים. הגוזלים מואכלים על ידי ההורים שדגים מני חסילונים בים ופולטים אותם לגוזליהם.
פינגווין הסלעים הוא מהסוג הקרוב לפינגווין המלכותי. פינגווינים אלה רבים יותר במספרם מכל מיני הפינגווינים האחרים, כ-12 מיליון זוגות חיים. פינגווין הסלעים מבוגר שוקל בין 3.2 ל-6.1 ק"ג ומתנשא לגובה של בין 51 ל-77 ס"מ. ניתן להבדילם מפינגווינים אחרים באמצעות נוצות הכותרת העליונות הצהובות-שחורות שלהם. הפינגווין שוקל כ-3.2-6.1 קילוגרם וגודל לגובה של 51-77 ס"מ . בטנו של פינגווין הסלעים בצבע לבן, כמו כל המינים של מהסוג . יש לו נוצות צהובות-שחורות בחלק העליון של ראשו ועיניו אדומות. גם הוא כמו כלל הפינגווינים שוחה היטב, אך לא מסוגל לעוף.
פינגווין הסלעים התגלה על ידי המדען הגרמני יוהאן פרידריך ברנדט. פינגווין הסלעים ווהפינגווין המלכותי דומים מאוד, על-אף שראשו של פינגווין הסלעים שחור, בעוד שצבעו ראשו של הפינגווין המלכותי נוטה ללבן.
מזונם של פינגוויני הסלעים מורכב בעיקר מסוגי קריל, לפעמים הם צוללים עד לעומק של 20 ס"מ כדי להשיג מזון.
פינגווין הסלעים מקננים באמצעות חפירת בורות לא עמוקים באדמה. הם מטילים לתוך הקן שתי ביצים לכל היותר, הביצה הראשונה לרוב קטנה יותר וסיכוייה לבקוע נמוכים יותר. הביצים מהווים מזון להרבה טורפים, שמתיישבים באזור. הביצים בוקעות אחרי דגירה של 34 ימים שבה מתחלקים הזכר והנקבה.
הזכר דואג עבור הגוזלים עד ל-3 שבועות, הנקבה דואגת למזון יומי לגוזל. בשלב הראשוני לחייהם הם לא מגדלים נוצות, ולכן הם מתקבצים עם גוזלים אחרים כדי לחממם את גופם. נוצותיהם יגדלו כ 60-70 ימים מיום הבקיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה