משפחת הכלבים

סלוקי-הסלוקי הוא סוג של כלב רוח החיי במזרח התיכון בעיקר, הסלוקי הוא טורף מידברי ויש לו יכולות מדהימות
הסלוקי יכול לרוץ אחר טרף במשך שעות רבות במהירות גבוה של עד 80 קמ"ש מפני שגופו בנויי בצורה שמאבדת מעט
מאוד אנרגיה ובנוסף לפנות לצדדים במהיריות גבוהות מבלי ליפול או לשבור את הגפיים.
הסלוקי משמש היום כחיית צייד בעיקר של הבדואים בגלל היכולות המדהימות שלו כטורף.
דבר זה גרם לבעיה קשה, בזכות הסלוקי הבדואים מצליחים לתפוס כמעט כל טרף, מה שגרם לחיסול אוכלוסיית היעלים
במזרח התיכון.
היום נמצאים היעלים בסכנת הכחדה וברוב המדינות במזרח התיכון היעלים כבר נכחדו.
מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות שנשארו בה אוכלוסיית יעלים.
המראה הכללי של הכלב הוא רזה וגבוה, על הכלב להיות בעל מבנה אווירודינמי.
המבנה הזה בעצם מעביר את הרוח מסביב לכלב ולא מאט אותו. הגזע איננו מתעייף בקלות וכאשר הוא מתחמם, הזמן המוערך להתקררות הגוף הוא דקות מספר.
ראש- הסלוקי הוא בעל גולגולת ארוכה וצרה, העיניים ממוקמות באזור צידי הראש כך מתאפשר לו לקבל שדה ראייה גדול בהרבה מגזעי כלבים אחרים, דבר שהכרחי לו בתור כלב צייד. לסת הכלב עדינה ואיננה משאירה נזקים על הטרף, והפה, הנקרא "פה רך", איננו פוגע בארנבת הניצודה אלא מביא אותה שלמה ולרוב חיה לבעליו. צווארו של הסלוקי ארוך ומתאים למבנהו הכללי. יחד עם זאת הוא חזק דיו כדי לאפשר לכלב לסחוב את הצייד שיכול להגיע אף לכ-4 ק"ג בפיו.
רגליים- הרגליים הקדמיות דקות ועדינות ברוב המקרים. העצמות חזקות במיוחד כדי לאפשר לכלב לזנק ולנחות בעוצמה מבלי לפגוע במפרקים ובעצמות עצמן. הרגליים האחוריות, אף הן חזקות ומזוותות היטב. רגליים אלו הן ה"קפיץ" של הכלב בהן הוא משתמש כדי לדחוף את כל מסת הגוף שלו. הן כל כך חזקות ומסוגלות להרים את משקל הכלב אפילו לגובה של כ3 מטרים ללא כל קושי.
גב- גבו של הסלוקי חזק ושרירי. העצמות נראות לעין בקלות אך לא בולטות מדי. הגב גמיש כדי לאפשר לכלב "להתקפל" ו"להימתח" בעת הריצה כדי לקבל אפקט מהיר בתנועה. חזהו עמוק במיוחד וריאותיו וליבו גדולים יחסית לגודל הכלב – כך מתאפשר לו להגיע למהירויות גבוהות בריצה ולעבוד במאמץ בתנאי שטח ובפעילות גופנית קשה.
זנב- זנבו הארוך משמש להיגוי, ומאפשר לו לפנות פניות חדות במהירות גבוהה, דוגמת סיבוב אחרי ארנבת בשדה.
פרווה– ישנם שני סוגי פרוות: פרווה קצרה – חלקה וצמודה לגוף, רכה ומבריקה באורך של עד 1 ס"מ.
פרווה מנוצה הסלוקי המנוצה דומה מאוד לסלוקי בעל הפרווה הקצרה רק שפרוותו על הגוף האוזניים ובעיקר על הזנב מעט ארוכה יותר (כ 2-3 ס"מ).
שתי צורות הפרווה האלו נוצרו במקביל ולא כתערובת בין גזעי כלבים שונים. ישנן עדויות לכלבים בשתי הצורות האלו כבר בשנות ה 7000 לפנה"ס. לרוב, מזוג כלבי סלוקי מנוצים לא ייוולד גור חלק שיער, אך במקרים רבים, מזוג חלקים ייוולדו גורים מנוצים. נראה כי הגן המנוצה דומיננטי יותר מהגן החלק.
הצבעים - ישנם הבדלי צבע מהותיים בין סלוקיים החיים במיקומים שונים. הסיבה לשוני הוא ככל הנראה האקלים השונה. בישראל ובמצרים מופעים הסלוקים בצבעי חול, חום וחום אדמדם. כלבים בהירים נמצאים בארץ, בירדן, במצרים ובערב הסעודית, ושחורים נראים באזור עיראק, איראן, טורקיה, סוריה וצפון ירדן.
הסלוקי נחשב כחייה חשובה עוד מהעבר הרחוק, במצרים העתיקה האמינו הפרעונים כי לסלוקים יש כוחות והאמינו בהם כאלילים.
אל המוות במיטולוגיה המצרית היה בעל גוף אדם וראש של סלוקי.



דינגו-דינגו הוא כלב בר המצוי ביבשת אוסטרליה בלבד. מוצאו במזרח אסיה והגיע לאוסטרליה לפני כ 5,000 שנה. רגליו גבוהות,
ומראהו הכללי דומה לכלב מבוית. צבעו בדרך כלל צהוב אדמדם ולפעמים שחור מעורב בצהוב. אורכו הממוצע 1.2 מטר
מהאף לקצה הזנב, גובהו כ 58 ס"מ ומשקלו הממוצע נע בין 13 ל 20 ק"ג. לדינגו חוש ריח מפותח בעזרתו הוא מוצא את
טרפו. ניזון מזוחלים כגון נחשים ולטאות, ממכרסמים כגון ארנבות וחולדות, ומיונקים כגון חיות כיס בגדלים שונים חזירי בר
וכדומה. נחשב למזיק בקרב החוואים באוסטרליה בשל טריפת כבשים עיזים ועגלים, ולמרות שהוא מוגן בחוק מושמד על
ידם במספרים גדולים. קיימים מספר דיווחים על טריפת בני אדם באוסטרליה על ידי הדינגו. עקב ריבוי מסיבי עם כלבים
מבויתים הוכרז על ידי איגוד השימור העולמי כפגיע.
מוצאו של הדינגו עורר עניין זמן רב בקרב חוקרים רבים, אולם בשנת 2004 קבוצת חוקרים בנלאומית מטעם האוניברסיטה
הלאומית למדע פרסמה מחקר גנטי המצביע על כך שככל הנראה מוצאו של הדינגו הוא מכלבים מבויתים שהביאו עמם
יורדי-ים שהגיעו מדרום סין לפני כ 5,000 שנה. במחקר זה נאספו דגימות מ 211 דינגו והושוו גנטית ל 676 כלבים
מבויתים מרחבי העולם, ונמצא כי הדינגו קרוב ביותר לכלבים המבויתים ממזרח אסיה. עוד נטען כי כשהאירופאים הגיעו
לראשונה, במאה ה-17, ליבשת אוסטרליה הדינגו כבר היה נפוץ מאוד וחי בעיקר כחיית בר עצמאית, אולם האבוריג'ינים
באותה תקופה נהגו להחזיקם כחיות מחמד או למטרות צייד. הדינגו לא הצליח להגיע לאי טסמניה בשל עליית הים והפרדת
האי מהיבשת כ 6,000 שנה קודם לכן.
הדינגו פעילים יותר בלילה באזורים חמים, אולם פעילים ביום באזורים נוחים יותר. עיקר הפעילות שלהם מתרכז סביב עלות השחר ובין הערביים. תקופת הפעילות שלהם קצרה, לרוב פחות משעה, עם זמני מנוחה קצרים. יש להם שתי צורות תנועה: תנועת חיפוש, ככל הנראה קשורה לציד, ותנועה חוקרת, ככל הנראה נועדה ליצירת קשרים חברתיים. בדרך כלל דינגו נרתעים מבני אדם, אולם יש גם מקרים המראים אחרת בסביבת גנים לאומיים, פארקים, ובמשך הלילה נצפו בתוך ערים.
למרות שהדינגו נצפים לרוב כבודדים, במיוחד באזורים שהאדם משמיד אותם, רובם שייכים לקבוצות מיוחדות שחברי
הקבוצה שבהם נפגשים לפרקי זמן קצרים אולם נשארים יחד לאורך כל תקופת הרבייה לצורך גידול הגורים. דינגו הוא חיה חברתית ומורכבת עם טרטוריות מוגדרות בינם לבין הלהקות השכנות. פולשים לרוב יהרגו. להקה תורכב מ 3 עד 12 פרטים, לרוב מזוג האלפא מהשגר הנוכחי ומהשגר של השנה החולפת. אולם ישנם משתנים רבים המשפיעים על הרכב הלהקה, ככל הנראה התמחות בטרף גדול יותר מעודדת התנהגות חברתית אחרת והתהוות להקות גדולות יותר. בשנת בצורת הלהקות מתפזרות ושיעור התמותה, ללא קשר להיררכיה, גבוה מאוד.
ללהקות יש היררכיות שונות לזכרים ונקבות, והדירוג ההיררכי מתהווה לרוב באמצעות התנהגות אגרסיבית טקסית, בעיקר בקרב זכרים. קרבות רציניים נצפו לעתים רחוקות.




זאב מצוי או זאב אפור-הוא מין בסוג כלב. הזאב הוא בעל חיים טורף שמראהו מזכיר את מראהו של כלב הבית (שהוא תת-מין של הזאב המצוי) ובהרבה אופנים דומה לכלב בית שאינו מבוית. מקום החיוּת האופייני של הזאב הוא כל מקום שאינו מצוק או חולות נודדים.זאב מצוי שוקל בין 23 ל-60 ק"ג, ואורכו הוא בסביבות 1 עד 1.5 מטר עם זנב באורך של כשליש מגופו. הזכרים גדולים מהנקבות. צבעם נע מאפור לאפור חום, אך יכול להשתנות ולהיות לבן, אדמדם, חום ושחור. במקומות בהם האדמה מכוסה שלג, זאבים שצבעם לבן נפוצים יותר. זאבים מצויים זקנים מקבלים גוון אפרפר בפרוותם. בחלקיו התחתונים של גופו צבע פרוותו בהיר.
האנטומיה של הזאב המצוי שונה בכמה נקודות מהאנטומיה של הכלב. אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא בלוטה קדם זנבית, על צד זנבו סמוך לבסיס שאינה נראת אצל כלבים. לזאב יש בדרך כלל עיניים זהובות-צהובות, רגליים ארוכות יותר, כפות רגליים גדולות יותר, ולסתות בולטות יותר.
גופו של הזאב המצוי בנוי לריצה ארוכת טווח, עם בית חזה קטן למדי ועם שרירי גב ורגליים חזקים. זאבים יכולים לרוץ מרחקים גדולים וכפות הרגליים הרחבות שלהם מבטיחות שהשלג יעכב אותם פחות מאשר את טרפם.
זאבים נראים בדרך כלל מסיביים יותר מכלבים בעלי משקל זהה בגלל נפח הפרווה הנוסף שלהם. פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות ששומרות ממים ולכלוך, והשכבה התחתונה עבה וצמרירית ושומרת חום. זאבים משנים את הפרווה שלהם פעמיים בשנה, במהלך האביב ובמהלך הסתיו. נקבות נוטות להיות בעלות פרוות חורף עבה יותר משל זכרים ופרוותן נשארת כזו לזמן ממושך יותר אל תוך האביב.
בלסתו העליונה של הזאב המצוי יש 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-4 שיניים טוחנות. בלסתו התחתונה 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-6 שיניים טוחנות. הניבים חשובים מאוד ומשמשים לתפיסה ולאחיזה בטרף. אחת הסיבות לרעב של זאבים היא פגיעה בשיניים לאחר שנבעטו על ידי טרף גדול ממנו.זאבים מתפקדים כטורפים חברתיים וצדים בלהקות שמאורגנות על פי היררכיה חברתית ברורה ושמונהגות על ידי זכר אלפא ונקבת אלפא (שהם הזוג השליט). מבנה חברתי זה נחשב במקור כמאפשר לזאב לתפוס טרף גדול פי כמה מגודלו; אולם תאוריות חדשות שמופיעות מסבירות שאסטרטגיית הלהקות מגבירה את הצלחת הרבייה ויש לה תרומה מעטה בציד.
גודלה של הלהקה עשוי להשתנות במהלך הזמן והיא נשלטת על ידי גורמים שונים כגון סוג מקום המחיה, האישיות של הפרטים והיצע המזון. בדרך כלל להקה כוללת בין שניים לשישה פרטים, אם כי נצפו גם להקות של למעלה מ-20 פרטים. סדר המעמדות או ההיררכיה הוא ברור באופן יחסי, כשזכר ונקבת אלפא בראש ההיררכיה ואומגה בתחתיתה. ההיררכיה משפיעה על כל פעילות בקבוצה, החל מאיזה זאב אוכל ראשון ועד למי מותר להתרבות (בדרך כלל רק לזוג השליט).
הזוג השליט נהנה מזכויות רבות יותר, אולם הם אינם "מנהיגים" ואינם נותנים הוראות לזאבים האחרים. הזוג השליט נהנה מחופש לבחור להיכן ללכת, מה ברצונו לעשות, ושאר הלהקה באה בעקבותיו.
רוב הזוגות השליטים הם מונוגמיים, אולם יש יוצאי דופן. חיית האלפא עשויה להעדיף להזדווג עם חיה בדירוג חברתי נמוך יותר, במיוחד אם היא קרובת משפחה של חיית האלפא האחרת (לדוגמה אח או אחות). הטענה כי זאבים אינם "זוג לחיים" ומוות של חיית אלפא אחת אינו משפיע על מעמדה של השנייה, אינה נכונה. גם בשבי ניתן למצוא זאבים "אלמנים" אשר איבדו את זוגתם מפאת מחלה בדרך כלל, ואשר שומרים לה אמונים.בדרך כלל רק הזוג השליט בלהקה מתרבה. צורה זו של ארגון חלה גם בלהקות ציד כלביות אחרות כגון זאבי טלוא ודהול. הם מזדווגים בדרך כלל בין פברואר למאי. הזאבים, בניגוד לכלבים, מזדווגים רק אחת לשנה. משכו של ההיריון הוא כ-63 יום, הגורים נולדים חירשים ועיוורים ותלויים לחלוטין באמם. בלידה יש בין 1 ל-14 ולדות כאשר מספר הולדות הממוצע הוא בין ארבעה לשישה. לפני ההזדווגות חופרת האם מאורה בה תגדל את גוריה. הגורים נולדים עם עיניים סגורות ואוזניים אטומות כשמשקלם הוא כחצי ק"ג. לאחר מספר ימים הגורים מסוגלים לפקוח את עיניהם. רק מעטים מהם שורדים את החורף הראשון. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.
זאב מצוי חי 6-9 שנים בטבע ובשבי הוא עשוי לחיות עד גיל 16 שנים.זאב הבר הוא אחת החיות המוכרות ביותר לאדם והוא נדבך חשוב בכל אחת מתרבויות העולם. הכלב, מלווהו הנאמן ביותר של האדם בעולם החי, הנו למעשה זאב בר מבוית. אגדות על זאבים מסופרות משחר האנושות ועם הימים נצטיירה להם דמות של טורפים עזים שאינם מהססים להרוג כל יצור הנקרה בדרכם, כולל האדם.גודל האוכלוסייה בישראל: כמה מאות פרטים, בעיקר בגולן, בגליל, ובערבה. אפשר למוצאו בשטחים הטבעיים הפתוחים בישראל, שאוכלוסיית האדם בהם דלילה ושיש להם בה די מזון.
גורמי סיכון והפרעה:
הרעלות וירי כתוצאה מעימותים עם מגדלי בקר וצאן.
דריסה בכבישים.
התפרצויות מגפת הכלבת.
הפעולות הנדרשות לשמירת המין:
מניעת הרעלות ומניעת ירי בידי רועי צאן, על ידי פיצוי הולם ותמיכה בפיתוח אמצעי מיגון.
מניעת התפשטות כלבת באמצעות חיסון לכלביים.
סילוק פגרי בעלי חיים והטמנתם במזבלות, כיוון שהם מקור מזון המעודד אוכלוסיות טורפים, הנסמכות על האדם ולא על כושר הנשיאה של שטחים טבעייםהזאב מופיע בתרבות באופנים שונים. לעתים הוא מוצג כטורף אשר לא בוחל בבשר שהוא אוכל, לעתים כיצור חזק אך שומר חוק, ולעתים כיצור הנוהג לאמץ תינוקות אשר ננטשו. התאומים אשר הקימו את רומא, רמוס ורומולוס, ננטשו על נהר הטיבר כדי שימותו. זאבה ראתה ובמקום לטרוף אותם היא לקחה אותם והניקה אותם. אותה זאבה נתנה לרומא את סמלה של זאבה המניקה שני תינוקות. קיים גם הסיפור הנודע של מוגלי מ"ספר הג'ונגל", אשר יש האומרים שמבוסס על סיפורים אמיתיים על תינוקות שננטשו בג'ונגלים של הודו ואומצו על ידי זאבים. בספר מוגלי לומד את שפת הזאבים והחיות בכלל, גדל איתם ולמד את חוקיהם.
הזאב הוא אחד הדמויות הראשיות ביצירה המוזיקלית לילדים "פטר והזאב", ובמספר סיפורי אגדות - למשל כיפה אדומה.